גזר דין בתיק ת"פ 205/03

1.         הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בגרם מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תחת עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק האמור, שיוחסה לו בכתב האישום.

2.         להלן עיקר העובדות על פיהן הורשע הנאשם:

ביום 20.5.03, בסמוך לשעה 6:45 בבוקר, נהג הנאשם באוטובוס ברחוב מדבר יהודה במעלה אדומים, המחולק לשלושה נתיבים - שני הנתיבים השמאליים מובילים למעגל תנועה, והנתיב הימני הנו נתיב תחבורה ציבורית המופרד משני הנתיבים השמאליים במדרכה. נתיב התחבורה הציבורית מתעקל ימינה ומוביל לדרך קדם, וכך גם הפנייה ימינה במעגל התנועה בשני הנתיבים השמאליים.

לרוחבו של רחוב מדבר יהודה, הן לרוחב נתיב התחבורה הציבורית והן לרוחב שני הנתיבים השמאליים, לפני מעגל התנועה, ישנם מעברי חצייה. מעברי חצייה קיימים גם לרוחבה של דרך קדם, הן לרוחב נתיב בתחבורה הציבורית - שהוא המשכו של אותו נתיב תחבורה ציבורית שברחוב מדבר יהודה - והן לרוחב שני הנתיבים המובילים אליה מהפנייה ממעגל התנועה.

הנאשם ביקש לפנות מרחוב מדבר יהודה לדרך קדם, כאשר הוא בחר שלא לנסוע בנתיב התחבורה הציבורית הימני, אלא בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושת הנתיבים. 

באותה עת הלכו בני הזוג, עליזה ואחיקם בביוף ז"ל (להלן - המנוחים) לאורך רחוב מדבר יהודה לכיוון דרך קדם. כאשר הגיעו המנוחים לדרך קדם, הם חצו את נתיב התחבורה הציבורית במעבר החצייה או בסמוך אליו, והחלו לחצות את שני הנתיבים השמאליים במעבר החצייה או בסמוך אליו, מימין לשמאל בכיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם נהג מבלי להתבונן בכביש בכיוון נסיעתו, לא הבחין במנוחים החוצים את הכביש פגע בהם באוטובוס ודרס אותם בגלגליו.

בוחני התנועה לא יכלו לקבוע בוודאות את מיקום התאונה, על אף ההשערה כי הפגיעה הייתה במעבר החצייה.

מכשיר הטכנוגרף הראה, כי הנאשם הפחית מהירות מ-42 ל-36 קמ"ש לפני מעבר החצייה, דהיינו היה מודע לקיומו של מעבר חציה.

אך גם אם הפגיעה אירעה מרחק מה לאחר מעבר החצייה, ובמהירות לא גבוהה, הדבר לא גרע מרשלנות הנאשם, שהיה צריך להבחין במנוחים מראש.

3.         הנאשם נהג ברשלנות כאשר התקרב למעבר החצייה מבלי שבחן טוב את הדרך שלפניו, וברגע הקובע - לקראת מעבר החצייה, הסיט מבטו מהכביש ובחן את לוח המחוונים, בעוד האוטובוס המשיך להתקדם ועלתה הסכנה לפגיעה בהולך רגל. גרסתו בבית המשפט, לפיה סבר שהכביש ריק בשעת בוקר מוקדמת, וכי מרגע שהיה מודע לסכנה ניסה למנוע אותה ללא הצלחה התקבלה כאמינה, אך לא פטרה אותו מאחריות.

הנאשם ידע, כי קיים באזור מעבר חצייה ואף האט לקראתו, אולם זהירותו לא הייתה צריכה להסתיים שם, ובמיוחד כאשר שדה הראייה רחב ומאפשר לראות את כל הכביש לפני ואחרי מעבר החצייה, ולהבחין בהולכי רגל. עם זאת, התנהגותו לא הגיעה כדי דרגת פזיזות ואדישות לצורך הרשעה בהריגה, ועל כן הורשע בהריגה ברשלנות.

הראיות לעונש

4.         מטעם המאשימה הוגשו:

א. גיליון הרשעות של הנאשם בתחום התחבורה, לפיו הורשע הנאשם בעבר בחמש עבירות בגין נהיגה במהירות מופרזת שהאחרונה בהן היא מיום 17.9.02; בין השנים 1995-2000 הורשע בעבירה בגין ליקויים מכאניים; עבירה בגין אי שמירה על הימין; עבירה בגין פניה לא נכונה; עבירה בגין  אי ציות לתמרור עצור; עבירה בגין אי ציות לתמרור הוריה אחר; שתי עבירות של אי ציות לחיצי נתיבים; שתי עבירות בגין חגורות בטיחות ועבירה תוך כדי נסיעה. כמו כן, לחובתו הרשעה בעבירה טכנית משנת 1990, 2 עבירות "אחרות" של נהיגה לא זהירה משנת 1996 ועבירה של חניה אסורה. בשנת 1989 הנאשם היה מעורב בתאונת דרכים.

ב. החלטה שניתנה ביום 8.9.04 על ידי בית משפט השלום בירושלים, לבטל הרשעה של הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של איומים ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, והמרת העונש של מאסר על תנאי, בעבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. ב"כ המאשימה הודיע, כי על החלטה זו הוגש ערעור.

ג. בנם של המנוחים, מר יניב בביוף, העיד כי הוריו ז"ל היו בשנות ה-50 כאשר התאונה שמה קץ לחייהם. המנוחים ז"ל  עבדו בתחום הבטיחות בדרכים, וגידלו אותו ואת שני אחיו באהבה ובאושר, שנגדעו ביום אחד. למות ההורים הייתה השפעה הרסנית על המשפחה. אותה עת היה אחיו הקטן בן 17 ואחיו תומר היה צריך לטפל בו עד לגיוסו לצבא. חסרונם של ההורים קשה לו, לאחים שלו ולמשפחה בכללותה.  

5.         מטעם הנאשם הוגשו:

א. חוות דעת רפואית מיום 8.1.04 של ד"ר מנחם יצחקי, מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים שערי צדק, לפיה לתובע 28% נכות אורתופדית בגין פגיעה מן העבר, בברך שמאל, שנגרמה לו כאשר היה שחקן כדורגל.

ב. מכתב (ללא תאריך) של יעל דובר, פסיכותראפיסטית ויועצת ארגונית באגד, המתארת את מצבו הנפשי הקשה של הנאשם לאחר התאונה, וכאבו על משפחת הקרבנות. בהמשך תיארה קשיים הכרוכים בקשר בינו ובין בתו, בגלל הגבלת ניידות מאז התאונה.

ג. מכתב מיום 20.12.04 של גדי יונה, מנהל מחלקת כספים ונכסים של אגד באזור ירושלים, המאשר כי הנאשם חבר אגד התקבל למחלקה בחודש אוגוסט 2003, בעקבות אירוע קשה בחייו הפרטיים ובמסגרת העבודה. לדבריו, הנאשם משמש כיום כקופאי קהל בסניף התחנה המרכזית בירושלים, וממלא את תפקידו במסירות, תוך מתן שירות אדיב לקהל הנוסעים והפונים. הנאשם מגלה אחריות רבה, ומבצע את תפקידו כהלכה לשביעות רצון הממונים עליו.

ד. אישור מרופאת המשפחה בקופת חולים מעוז ציון, לפיו אמו של הנאשם היא אישה חולנית, לאחר ניתוח להוצאת גידול שפיר מראשה, הסובלת מחרדות, וזקוקה לעזרת בנה.